<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ה</h1>
<h2>דף ט.</h2>
תלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם שנית כך פשוט במועד קטן.
<h2>דף ט:</h2>
אם יש לפניו מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים תלמוד תורה קודם אבל אם אי איפשר לעשותה על ידי אחרים כגון כבוד אב ואם או מת מצוה במקום שאין לו קוברין המצוה קודמת כך כתב הראב"ד במועד קטן על ההיא דפלס מעגל רגליך.
<h2>דף כב:</h2>
ועוד מוכח דעל חכם ועל ת"ח חייב לקרוע אפילו בעיר אחרת בשמועה קרובה ואפילו במועד, ועל רבו שלמדו חכמה או שהאיר עיניו במשנה א' וכגון חברים שלומדין שמועות זה מזה בשעת שמועה חייב לקרוע ואינו מאחה ועוד פשוט [כ"ו ע"א] ועל רבו שלמדו תורה אינו מאחה לעולם ועל חכם שמת כיון שהחזירו פניהם מן המטה שוללן פירוש והוא הדין שמאחה מאחר שאינו רבו כי על רבו לא ישלול עד שיעבור אותו יום שמתאבל עליו והרמב"ם כתב יראה לי שעל חכם שמת שמאחה למחר שאפילו על רבו אינו מתאבל אלא יום אחד ותמהו עליו ולמה על חכם שאינו רבו ימתין עד למחר ויש מי שכתב שמאחה לאחר קבורה מיד. [ירושלמי ה"ז] כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על ת"ח ואי זהו ת"ח כל השונה הלכה בכל יום ועוד תורה ודוקא בראשונה אבל עכשיו אפילו הלכות רבי אבהו אמר כל שמבטל על עסקיו מפני משנתו או כל ששואלין אותו והוא משיב אמר רבי אבא כל שיודע לבא' משנתו ואנו אפילו גדול שבנו אינו יודע לבאר משנתו ובתלמוד בבלי אמרינ' בגמר' שבת [קי"ד ע"א] אמר רבי יוחנן אי זהו ת"ח כל ששואלי' אותו דבר הלכה בכ"מ ואומר' וכתב הרמב"ן וכן לענין קריעה וכן מצאנו בתשובת ה"ר מש' אי זהו ת"ח שאין מועד לפניו כל ששואלין אותו דבר [הלכה] בכל מקום ואומרה ואפילו במסכת כלה.
ועוד פשוט בגמר' מ"ק [כ"ז ע"ב] אין מועד בפני ת"ח כלומר שמספידין אותו בחול המועד וה"מ בפניו אבל שלא בפניו לא וביום שמוע' כבפניו דמי.
נשיא שמת הכל קורעי' עליו והשוא' קריעתו לקריע' אביו ואמו וקריעת אביו ואמו פירשתי בנתיב כ"ח בח"ב בדיני אבלות כך פשוט במועד קטן. וכתב הרמב"ן דלא השווהו כאביו אלא באחוי קרע ולחליצת כתף ולקרוע מבחוץ ולא לדב' אח' ולא מדין אבלות כי אינו חייב להתאבל עליו אלא לכבודו וקורע ואינו מגלה לבו והרמב"ם כתב שמגלה לבו כשקורע. ועוד פשוט שחולץ מכאן ומכאן כלומר שמגלה ב' כתפיו מימין ומשמאל בקריעה כדאמרי' [סנהדרין ס"ח ע"א ועי' רא"ש כאן סי' מ"ד] ברבי עקיבא כשמת רבי אלעזר שחלץ ב' ידיו והיה מכה על בשרו עד שהדם שותת והיה קורא אבי אבי וגו'. ונשיא שמת כל בתי מדרשות מתבטלין כי בכל המקומות אפילו חוץ מעירו מספידין עליו כל ז' ואחר ההספד אין נכנסים לבית המדרש אלא מתחברי' שנים שנים ולומדין בבתיהם ובני עירו נכנסים לבית הכנסת וקורין ז' ויוצאין. וכתב הראב"ד כל בתי מדרשו' בטלין מכל העיירות שיכולי' לבא לאותה העיר ולחזור בו ביום וכתב רש"י קורין ז' ויוצאין ואין מתפללין בי' אלא בביתו של אבל וכתב הראב"ד שכל בני העיר מתפללין בבית האבלים בין בחול בין בשבת ואין מתפללין כלל בבית הכנסת חוץ מקריאת התורה בב' ובה' ובשבת שהן צריכין לקרות בב"ה והא דלא הזכיר בתלמוד ב' וה' דנקט לרבותא שבת דאפילו בשבת אינו יוצא האבל על הנשיא לב"ה ומתפללין עמו בביתו וב"ה בטל חוץ מקריאת התורה מה שאין כן בחכם ואב ב"ד כאשר אכתוב ע"כ מדברי הראב"ד. ועוד פשוט במ"ק דהקרע אינו מאחה לעולם אבל שוללו משהחזירו פניהם מן המטה.
אב בית דין כשקורעין העם עליו חולץ כתפו שמגלהו עם זרועו שיראה בשרו וחולץ צדו השמאלי כלומר כתפו וזרועו השמאלי וכשמת כל בתי מדרשות שבעי' בטלין ובני עירו נכנסים לב"ה ומשנים מקומן היושבים בצפון יושבין בדרום וכן בהפך כך פשוט במועד קטן וכתב הראב"ד שאין ב"ה בטל כמו בנשיא אלא מקצת' מתפללין בב"ה ומקצת עם האבל. ועוד פשוט דהקרע אינו מאחה לעולם ושולל מאחר שחזרו פניהם מהמת. חכם שמת הכל קורעין עליו וחולץ כתפו עם זרועו שמגלה בקריעה וחולץ לצד ימינו וכן על רבו שלמדו חכמה קורע ושולל הקריעה אחר ל' יום ומאחה אחר י"ב חדש כמו על אביו ואמו כמו שכתבתי בנתיב כ"ח בח"ב ושם פירשתיו וחולץ בימין כמו בחכם ואם רצה חולץ שניהם כלומ' מצד ימין ומצד שמאל. וכתב הרמב"ן דלא השוה רבו שלמדו חכמה לאביו אלא לענין איחוי לא לגלות לבו בקרע ונוהג כל דיני אבלות על רבו שלמדו חכמה יום אח' או מקצתו והרמב"ם כתב שמגלה לבו בקריעה כמו על אביו וראשון נר' עק'. ועוד פשוט וחכם שמת בית מדרשו בטל פירו' סופדין אותו כל ז' ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצים במדרשו אלא לומדים בבתיהם ומתקבצים שנים שנים וכתב הראב"ד שעל חכם אין ב"ה בטל כמו בנשיא אלא מקצתן מתפללין בב"ה ומקצתן בבית האבל.
<h2>דף כה.</h2>
ועוד מוכח דעל חכם ועל ת"ח חייב לקרוע אפילו בעיר אחרת בשמועה קרובה ואפילו במועד, ועל רבו שלמדו חכמה או שהאיר עיניו במשנה א' וכגון חברים שלומדין שמועות זה מזה בשעת שמועה חייב לקרוע ואינו מאחה ועוד פשוט [כ"ו ע"א] ועל רבו שלמדו תורה אינו מאחה לעולם ועל חכם שמת כיון שהחזירו פניהם מן המטה שוללן פירוש והוא הדין שמאחה מאחר שאינו רבו כי על רבו לא ישלול עד שיעבור אותו יום שמתאבל עליו והרמב"ם כתב יראה לי שעל חכם שמת שמאחה למחר שאפילו על רבו אינו מתאבל אלא יום אחד ותמהו עליו ולמה על חכם שאינו רבו ימתין עד למחר ויש מי שכתב שמאחה לאחר קבורה מיד. [ירושלמי ה"ז] כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על ת"ח ואי זהו ת"ח כל השונה הלכה בכל יום ועוד תורה ודוקא בראשונה אבל עכשיו אפילו הלכות רבי אבהו אמר כל שמבטל על עסקיו מפני משנתו או כל ששואלין אותו והוא משיב אמר רבי אבא כל שיודע לבא' משנתו ואנו אפילו גדול שבנו אינו יודע לבאר משנתו ובתלמוד בבלי אמרינ' בגמר' שבת [קי"ד ע"א] אמר רבי יוחנן אי זהו ת"ח כל ששואלי' אותו דבר הלכה בכ"מ ואומר' וכתב הרמב"ן וכן לענין קריעה וכן מצאנו בתשובת ה"ר מש' אי זהו ת"ח שאין מועד לפניו כל ששואלין אותו דבר [הלכה] בכל מקום ואומרה ואפילו במסכת כלה.
אדם כשר אפילו שלא בשעת יציאת נשמה חיי' לקרוע אפי' במועד בין מיתה לקבורה כך פשוט במועד קטן פירו' ולא בשמועה אלא שהיה במיתה או בקבורה וכן בתוספות. ופירש הראב"ד אדם כשר שאינו חשוד על שום עבירה ועל שום ביטול מצוה ולא סנו שומעניה.
<h2>דף כז:</h2>
ועוד פשוט בגמר' מ"ק אין מועד בפני ת"ח כלומר שמספידין אותו בחול המועד וה"מ בפניו אבל שלא בפניו לא וביום שמוע' כבפניו דמי.
ועוד פשוט דהכל עומדין בפני נשיא חוץ מאבל וחולה.
